עב' (תל-אביב-יפו) 9477/05 - יחיאל שפירא נ' קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרותמחוזי עבודה תל-אביב-יפו

עב' (תל-אביב-יפו) 9477/05

יחיאל שפירא

נ ג ד

קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות

 

בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו

[05.02.2008]

 

כבוד השופטת חנה טרכטינגוט

נ.צ. מר משה בנדה

נ.צמ. מר בדט רפאל

 

בשם התובע - עו"ד אלון קורל

בשם הנתבעת - עו"ד אלישע שור

 

פסק דין

 

1.    פתח דבר -

בפנינו תביעתו של מר יחיאל שפירא (להלן:"התובע") למתן פסק דין הצהרתי לפיו הוא זכאי למחצית מהסכום הצבור בקרן הפנסיה של זיוה פרדס ז"ל להלן:"המנוחה") כחלקו בהתאם לצו הירושה של המנוחה וזאת בהתאם לסעיף 49 ה' לתקנון האחיד.

הנתבעת (להלן"הקרן") הגישה ביחד עם כתב הגנתה תביעה שכנגד למתן סעד הצהרתי לפיו התובע היה "בן זוג" הידוע בציבור של המנוחה כמשמעות הנודעת למונח זה בתקנון ולפיכך הוא שאיר של המנוחה. לכן הוא זכאי בכפוף להכרת בית הדין כי היה בן זוגה של המנוחה, לקצבת שאירים.

סעיף 49 (ה) לתקנון קובע:

"נפטר מבוטח למעט נכה שהיה זכאי לקבלת נכות מהקרן או מקרן ותיקה אחרת שבהסדר במועד בו נפטר, ואין לו שאירים, או נפטר מבוטח שהיה במועד פטירתו מבוטח בקרן תכנית יסוד - יהיו יורשיו של המבוטח על פי כל דין זכאים לקבלת סכום חד פעמי מהקרן שיחושב על פי נוסחת ערכי פדיון כאמור בנספח ה' לתקנון". (הדגשה לא במקור).

מכאן שתחולתו של סעיף זה על התובע מותנית בשניים, האחד שלמנוחה אין שארים והאחר שהתובע הינו יורש.

 

2.    ואלה העובדות הרלבנטיות שאינן שנויות במחלוקת -

א.    הנתבעת הינה קופת גמל לקצבה כמשמעות המונח בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) התשס"ה-2005, בפקודת מס הכנסה ובתקנות מס הכנסה (כללים לאישור לניהול קופות גמל התשנ"ד-1964).

ב.    בהתאם לחוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה לשנות הכספים 2003 ו-2004) התשס"ג-2005 ולחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) התשמ"א-1981 הותקן לקרן תקנון פנסיה אחד ביום 1/10/2003 (להלן:"התקנון" או "התקנון האחיד").

ג.     התובע יליד 1925 הכיר את המנוחה ילידת 1946 בשנת 1989 בעבודתם המשותפת בקו אופ הריבוע הכחול בע"מ, כאשר התובע היה סדרן מוצרים והמנוחה מנהלת הסניף.

ד.    התובע מכר את דירתו ורכש במקומה בשנת 1990 את דירת המנוחה. דירת המנוחה נרשמה על שם התובע במלואה בשנת 1997.

ה.    התובע חי עם המנוחה תחת קורת גג אחת החל משנת 1990 ועד ליום פטירתה של המנוחה 14/11/2003.

לטענת התובע מדובר בשותפות של נוחות - תוך חלוקה ברורה של רכוש.

ו.     המנוחה היתה בחייה עמיתה פעילה בקרן ובוטחה על ידי מעסיקתה, קו-אופ הריבוע הכחול בע"מ. המנוחה עמדה לפרוש לקיצבת זקנה מוקדמת ברכישת זכויות ממעסיקיה ביום 1/12/2003. המנוחה נפטרה ביום 14/11/2003 בעודה מבוטחת פעילה. במועד הפטירה חל התקנון האחיד.

ז.     התובע עצמו היה חבר הקרן וכיום גמלאי של הקרן ומקבל ממנה קצבת זיקנה.

ח.    בחודש דצמבר 1993 ערכה המנוחה צוואה לפיה צוותה את הכספים והפקדונות בכל בנק או מוסד כספי אחר לתובע (מחצית) ולשתי בנותיה (כל אחת מהן רבע).

3.    טענות התובע -

א.    המנוחה לא השאירה אחריה כל שארים. הקרן פועלת בחוסר תום לב משלא העבירה ליורשי המנוחה את הזכויות הצבורות בקרן. לקרן אינטרס ברור לייצור "שאיר" וזאת לנוכח העובדה כי קיצבת האלמן הינה בשיעור של 20% מהשכר הקובע וזאת כדי שהכספים הצבורים ישארו ברשותה.

במיוחד גובר אינטרס זה לאור גילו המופלג של התובע שהינו יליד 1925.

ב.    גם בנותיה של המנוחה אשר גילן עולה על 21 אינן בבחינת "שאיר".

ג.     התובע אינו שאיר של המנוחה כיוון שמעולם לא הוכר כידוע בציבור על ידי ערכאה שיפוטית מוסמכת, וכן מהבחינה המהותית, אין הוא עומד במבחני הפסיקה להגדרת ידועים בציבור.

ד.    התובע והמנוחה הכירו במקום עבודתם כאשר התובעת היתה שקועה בחובות כבדים כתוצאה מערבויות כספיות אותן נתנה לנושים שונים של בן זוגה הקודם. נגד המנוחה הופעלו הליכי הוצאה לפועל לצורך גביית חובותיה לרבות פקודות מאסר ועיקולים.

המנוחה היתה חולת סכרת וחולת לב, עמדה להיזרק ביחד עם בנותיה לרחוב.

 

התובע אדם מבוגר אשר איבד את רעייתו שנפטרה זמן לא רב לפני כן ביקש להציל את המנוחה תוך שיפתור את מצוקתו. על רקע זאת הגיעו השניים להסדר, לפיו התובע ירכוש את דירת המנוחה באמצעות כספים שיתקבלו ממכירת דירתו הפרטית ויעבירם לנושי המנוחה, וכתוצאה מכך יוסרו העיקולים מן הדירה יתאפשר למנוחה ולבנותיה להמשיך ולגור בדירה, ויתגורר בה אף הוא.

ה.    בעקבות הסדר זה לא היתה עוד המנוחה בחשש כי תסולק עם בנותיה אל הרחוב ובהתאם להסדר לתשלומים נאלצה להחזיר מידי חודש 500 ₪ ו-200 ₪.

ו.     על מהות הקשר בין התובע למנוחה יש ללמוד מהצהרת המנוחה בפני ראש ההוצאה לפועל ביום 23/2/1997:

"אני גרה ברח' ההסתדרות 9 בגבעתיים. הדירה שייכת לשפירא יחיאל שקנה את הדירה וזאת בגלל שהוא עבד עימי בעבודה בקו אופ והוא מבוגר והציע לי לקנות דירתי כדי שאוכל לגור בה והוא גר עימי בדירה".

כלומר, אין בדברים אלה כל רמז לכך שהתובע הוא בן זוגה של המנוחה.

ז.     בין התובע ובין המנוחה לא התקיימה מערכת זוגית של חי משפחה ולא התקיים ביניהם כל שיתוף כלכלי, של משק בית משותף.

אלה הם שני היסודות הדרושים להוכחת קשר של ידועים בציבור.

התובע והמנוחה ישנו בחדרים נפרדים, כל חדר הכיל טלויזיה. הם שילמו חשבונות בנפרד וניהלו חשבונות בנק נפרדים.

ח.    יש לתת משקל לעדותה של גב' נחמה לוביץ, אחותו של התובע לפיה התובע והמנוחה הגיעו להסדר העונה על צרכי שניהם, וכי במשך כל שנות חייהם תחת קורת גג, גרו התובע והמנוחה בשני חדרי שינה נפרדים.

ט.    לקרן אינטרס כלכלי בהכרה בתובע ובמנוחה כידועים בציבור שכן במקרה כזה התובע יהיה זכאי לקיצבת שאיר אלמן בשיעור של 20% מהשכר הקובע, ולאור גילו המופלג התשלום יהיה לתקופה קצובה. לעומת זאת אם אין למנוחה שאירים יזכו היורשים בקבלת סכום חד פעמי שיחושב על פי נוסחת ערכי הפדיון.

י.     לא ניתן להסתמך על המסמכים אשר מילא התובע והמצויים בתיק הקרן שכן לדבריו אין הוא מבין מה כתוב בהם וחתם כי אמרו לו לחתום. כמו כן מצויים תצהירים סותרים בחתימת התובע עובדה המחזקת את הטענה כי לא ניתן להסתמך על תצהירי התובע.

יא.   ממכתבי הקרן עולה כי גם הקרן בשלב מסויים סברה כי אין למנוחה שארים.

יב.   הקרן לא הצליחה לישב את הסתירה בין המסמכים ולא עשתה כל נסיון שהוא לברר את גרסתו של התובע ולרדת לחקר האמת.

יג.    הקרן בהתנהגותה יצרה מצג כאילו בכוונתה לקבל את בקשת התובע ולהחזיר ליורשים את הכספים הצבורים וזאת לאחר שישלים את כל דרישותיה הפרוצידורליות.

יד.   לגישת הקרן כל עוד לא יפעל התובע להכרה במעמדו כידוע בציבור לא יזכה לדבר. דרישה זו לביצוע פעולה פוזטיבית אינה מתיישבת עם תכלית החוקים הסוציאלים.

יש להבחין בין מצב שבו מעוניין מוטב בהכרזה כ"בן זוג" שאחרת לא יהיה זכאי לדבר.

מדובר במקרה יחודי בו מי שמבקש הכרה כבני זוג הוא הקרן.

טו.   אין לקבל את טענת הקרן כי התובע אינו יורש על פי הצוואה את כספי המנוחה המצויים בקופות גמל. הקרן חסרת מעמד לעניין חלוקת הכספים בין היורשים.

4.    טענות הקרן -

 

א.    העובדות שהובאו בפני בית הדין ובמיוחד הצהרותיו של התובע בפני הקרן במשך שנים רבות מוכיחות כי התובע היה בן זוג ידוע בציבור של המנוחה כמשמעות תקנון הקרן.

ב.    לפי התקנון הקודם (להלן: "הלכת הגמלאות") שהיה בתוקף עד חודש וחצי לפני פטירת המנוחה, לא היתה ליורשי המנוחה זכות לקבלת הסכום שצברה המנוחה בקרן, אלא רק זכות לפנסיה של שארים בהנחה שקיימים שארים. כלומר לפי הלכת הגמלאות לא היתה לתובע כל אפשרות לקבל כספים בגין המנוחה אלא אם כן היה מוכר כידוע בציבור שלה.

ג.     התובע הצהיר בשנת 1990 או 1991 כי המנוחה היא בת זוגו לחיים, כך גם בתביעתו לקרן לתשלום פנסית זיקנה ביום 30/10/1992.

ד.    ביום 9/3/2004 בתשובה למכתב שנשלח על ידי הקרן לפיו לא הופרשו דמי גמולים בחודשים הרצופים על ידי המנוחה השיב בנו של התובע כי "אשתו של אביו הלכה לעולמה" (הדגשה לא במקור).

גם בתצהיר התובע שצורף למכתב מעיד התובע כי ניהל משק בית משותף וחי עם המנוחה כבני זוג במשך 13 שנה.

ה.    רק לאחר מכן ביום 21/5/2004 שינה התובע את טעמו וביקש מהקרן לשלם את הסכום שנצבר בחשבון המנוחה.

ו.     עד אוקטובר 2003 מועד כניסתו לתוקף של התקנון האחיד, לפטירת המנוחה לפני יציאתה לקצבת זיקנה היתה משמעות אחת (ביחס לזכויותיו בקרן), והיא זכאות לקצבה חדשית כשאיר מבוטחת. ולכן התובע עשה הכל כדי להיות מוכר ככזה. רק בשלב מאוחר יותר כשהובא לידיעת התובע שינוי התקנון, פתח במסע שיכנוע הפוך להוכיח כי הוא והמנוחה מעולם לא חיו כבני זוג.

ז.     המניע את התובע הוא רדיפת בצע.

התובע מוכן לחתום על כל מסמך שיש בו כדי לשרת את מטרתו כפי שהיתה באותה עת.

קיימת חזקה לפיה מי שחתם על מסמך מביע את הסכמתו לתוכנו.

ח.    על פי העובדות שהונחו בפני הקרן למנוחה היה "שאיר" ולפיכך לא היתה רשאית לשלם כספים ליורשיה. משכך הפנתה כדין את התובע כדרכה לבית הדין לעבודה על מנת שיגיש בו תביעה להכיר בו כידוע בציבור.

הקרן נהגה עם התובע בהגינות מלאה.

המנעות התובע מלבקש הצהרה על מעמדו כבן זוג ידוע בציבור של המנוחה במשמעות התקנון אינה יכולה ליצור לו זכויות שהתקנון לא מקנה לו.

ט.    אין לתת אמון בגרסת התובע כי בינו לבין המנוחה היתה שותפות להסדר נוחות.

י.     המנעות התובע להביא את בנות המנוחה להעיד על מהות היחסים ביניהם מקימה חזקה לחובתו.

יא.   התובע לא הוכיח את ההפרדה הרכושית הנטענת או את מגוריהם בחדרים נפרדים, מה גם שהפרדה רכושית אין בה כדי להוכיח על הפרדה בפועל.

יב.   הוכח באופן פוזטיבי כי התובע והמנוחה היו ידועים בציבור. הוכח קיום יחסי משפחה וכן הוכח ניהול משק בית משותף.

לעניין קיום משק בית משותף, אין בקיום חשבון בנק נפרד או נכס הרשום על שם אחד מבני הזוג כדי לפגוע בטיב היחסים.

 

יג.    אין לקבל את גרסת התובע כי חי עם המנוחה בחדרים נפרדים וזאת לאור גודל הדירה 46 מ"ר. אך אפילו כך, אין בעובדה זו לשנות את מהות הקשר ביניהם.

יד.   העובדה כי התובע לא הוכר בחיי המנוחה כידוע בציבור אינה רלבנטית שכן לצורך קבלת זכויות מהקרן המועד הנכון להכרה כ"בן זוג" לצורך קצבת שארים היא לאחר פטירת המבוטח.

הקרן פנתה בתביעה שכנגד כדי לשלם לתובע את המגיע לו בהתאם לתקנון.

טו.   על פי צוואת המנוחה התובע אינו יורש בכספי המנוחה אשר בקרן שכן על פי הצוואה כספים בקופות גמל כלשהן הורישה המנוחה לשתי בנותיה בחלקים שווים. הנתבעת הינה קופת גמל.

5.    מטעם התובע העיד התובע בעצמו וגב' נחמה לוביץ אחותו של התובע. מטעם הקרן העיד מר יובל אריאלי מנהל מחלקת הפנסיות באגף הפנסיות של הקרן.

6.    דיון והכרעה -

השאלה המתעוררת בתביעתו של התובע הינה האם התקיימו בתובע תנאי סעיף 49 ה' לתקנון האחיד אשר מפאת חשיבותו נחזור ונצטטו במלואו:

"נפטר מבוטח, למעט נכה שהיה זכאי לקבלת נכות מהקרן או מקרן ותיקה אחרת שבהסדר במועד בו נפטר, ואין לו שארים, או נפטר מבוטח שהיה במועד פטירתו מבוטח בקרן בתכנית יסוד - יהיו יורשיו של המבוטח על פי כל דין - זכאים לקבלת סכום חד פעמי מהקרן שיחושב על פי נוסחת ערכי פדיון כאמור בנספח ה' לתקנון".

כלומר על התובע להוכיח את קיומם של כל תנאי הזכאות ובעניינו שלמנוחה אין שארים ושהוא, התובע הינו יורש.

המחלוקת העיקרית בפנינו הינה האם הוכיח התובע כי אין למנוחה שארים.

העובדה כי הקרן הגישה תביעה שכנגד להכיר בתובע כבן זוג הידוע בציבור של המנוחה אינה רלבנטית לנטל ההוכחה המונח על התובע להוכיח את כל אחד מהתנאים המקיימים את עילת תביעתו ודהיינו הזכאות לפי סעיף 49 (ה) הנ"ל.

ערים אנו לכך כי מדובר בהוכחת עובדה שלילית אלא שאין בכך כדי להעלות או להוריד. הנושא בעול ההוכחה להוכיח את כל יסודות תביעתו הוא התובע.

אמנם הלכה פסוקה היא כי חובת הראיה של יסוד שלילי זעירה למדי אך הרציונל העומד מאחורי הלכה זו הינה כי הוכחה של יסוד מעין זה היא משימה קשה ולעומת זאת הוכחת ההיפוך היא משימה פשוטה ביותר, ובדרך כללי מצויה בידי היריב.

[ראה לענין זה ספרו של יעקב קדמי על הראיות חלק שלישי עמ' 1493-1492, 1576].

רציונל זה לא מתקיים בעניננו שכן בידי התובע מצויים כל המידע והראיות כדי להוכיח כי אינו שאיר.

לטעמנו לא הוכיח התובע תנאי זה ודי בכך כדי לקבוע כי לא קמה זכאות לפי סעיף 49 (ה), ונפרט.

7.    נקדים ונעיר את הידוע ומפורסם ועליו חזר בית הדין הארצי לאחרונה בע"ע (ארצי) 7231/06 עזבון המנוחה דליה באב"ד ז"ל נ' קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ:

 

"יש לזכור כי הקרן היא קופת פנסיה הבנויה במתכונת של עזרה הדדית בין עמיתה (ע"ע 600013/96) ליבוביץ-קרן הגמלאות המרכזית פורסם בנבו, ע"ע 600026/97 מבטחים - פיורסט ואח' עבודה ארצי כרך לט' (2004) 831). לפי מתכונת זו לזכותו של עמית מופרשים כספים במהלך תקופת עבודתו וזכויותיו נקבעות לפי התקנון, בלי קשר ישיר לסכומים שהופקדו".

עוד יש להעיר כי זכויותיו של מבוטח כלפי הקרן נקבעות לפי הוראות התקנון שהיה בתוקף במועד בו התגבשו זכויותיו. מאחר ובמועד פטירת המנוחה נכנס לתוקפו התקנון האחיד יחולו הוראות תקנון אלה.

מצאנו לנכון להעיר הערות אלה בפתח הדיון כדי להסיר טענות הדדיות בדבר רדיפת בצע שכן כאמור הזכויות יקבעו בהתאם לתקנון שהיה בתוקף בעת פטירת המנוחה.

8.    הסעיפים הרלבנטים בעניננו בתקנון הינם אלה:

"שאיר מבוטח" מוגדר בפרק א' בתקנון האחיד כאחד מאלה:

(1)  אלמן מבוטחת או אלמנן מבוטח.

(2)  יתום.

(3)  הורה.

"אלמן מבוטחת" מוגדר בפרק א' לתקנון:

"בן זוגה של מבוטחת ביום בו נפטרה, ובלבד שגר עימה במשך לפחות שנה אחת רצופה עד לאותו המועד או עד עימה באותו המועד ויש להם ילד משותף".

 

"בן זוג" מוגדר כאחד משני אלה:

(1) בעלה של מבוטחת או פנסיונרית.

(2) מי שהוכר כידוע בציבור כבעלה של מבוטחת או פנסיונרית בהחלטה של ערכאה שיפוטית המוסמכת לכך.

טוען התובע כי מאחר ולא הוכר כ"ידוע בציבור" של המובטחת בהחלטה של ערכאה שיפוטית מוסמכת לכך בחיי המנוחה הרי שלא התקיים התנאי כי הוא "בן זוג" , ולפיכך אין הוא "שאיר".

אין לטעמנו לקבל טענה זו ויש להבחין בין תובע המבקש להוכיח כי התקיימו תנאי סעיף 49 (ה) הנ"ל וכי אינו בבחינת שאיר לבין תובע המבקש להיות מוכר כשאיר לצורך קבלת קצבת שארים.

במקרה השני יש צורך בכך כי יוכר כידוע בציבור בהחלטה שיפוטית של ערכאה מוסמכת אולם במקרה הראשון עת נדרש הוא להוכיח כי אינו שאיר, עצם המנעותו מהגשת בקשה לערכאה שיפוטית מוסמכת אינה מהווה הוכחה כי אינו שאיר במובן סעיף 49 (ה) הנ"ל באם לא יוכיח כי לא התקיימו התנאים להיותו שאיר.

ודהיינו ככל שעל פניו מחומר הראיות עולה כי התובע הינו שאיר ואין הוא משכיל לסתור זאת ולהוכיח כי אינו שאיר, אין בהמנעותו מלבקש הכרה מערכאה שיפוטית מוסכמת על היותו בן זוג כדי להעלות או להוריד.

9.    ומכאן לראיות אשר הונחו בפנינו בעניין זה.

אין חולק כי התובע והמנוחה חיו תחת קורת גג אחת החל משנת 1990 ועד ליום פטירתה 14/11/2003.

 

אין חולק גם על הנסיבות אשר קדמו לתחילתם של החיים תחת קורת גג אחת. התובע והמנוחה הכירו במקום עבודתם המשותף, קו-אופ הריבוע הכחול בע"מ. התובעת עבדה כמנהלת סניף והתובע עבד כסדרן מוצרים באותו סניף.

באותה עת המנוחה היתה שקועה בחובות כבדים, כתוצאה מערבויות כספיות אותן נתנה לנושים שונים של בן זוגה הקודם. כנגד המנוחה הופעלו הליכי הוצאה לפועל לצורך גביית חובותיה, כאשר במסגרת הליכים אלו הוצאו כנגדה פקודות מאסר ועוקלו זכויות כספיות אחרות.

המנוחה אשר היתה חולת סכרת וחולת לב ובנותיה היו על פי תהום, כאשר על ביתם רבץ עיקול והן חששו להזרק לרחוב.

התובע איבד את רעייתו זמן לא רב לפני כן וחי לבדו.

התובע ביקש להציל את המנוחה ממצוקתה תוך כדי שיפתור את בדידותו ועל רקע זה הגיע להסדר עם המנוחה לפיו ימכור את דירתו הפרטית ויעביר את הכספים לנושי המנוחה וכתוצאה מכך יוסרו העיקולים מן הדירה. בתמורה לכספים אלה רכש התובע את דירת המנוחה. הדירה נרשמה על שם התובע ביום 11/9/2007 כאשר בדירה המשיכו לגור התובע, המנוחה ובנותיה.

כמו-כן אין חולק כי על התובעת המשיכו לרבוץ חובות, אך החשש לסילוק מהדירה הוסר.

התובעת המשיכה לשלם בהתאם להסדר תשלומים בלשכת ההוצאה לפועל כל חודש 500 ₪ ו-200 ₪.

התובע טוען כי מדובר בהסדר נוחות, כי חיו בחדרים נפרדים וכי חלה הפרדה רכושית גמורה.

10.  היסודות המהווים תנאי לקיום מוסד הידועים בציבור הם קיום חיי משפחה ומשק בית משותף, אלא שתנאים אלה יבחנו בהתאם לנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה, וכך נפסק -

"המונח ידועים בציבור הינו מעין תדמית משתנה של יחסים בין בני זוג שמרכיביה שונים מזוג לזוג. אין מתכונת של חיי משפחה. ב"משק בית משותף" המצויה אצל כל הזוגות הנשואים. שונים הדברים מזוג לזוג על פי השוני בגילם, השכלתם, מזגם, השקפת עולמם, ארץ מוצאם, הרגלי חייהם, מקצועם, מצבם הכספי מצב בריאותם וגורמים רבים אחרים שתקצר היריעה מלמנותם".

[ע"א 79/83 היועמ"ש נ' שטקרן פ"ד לט' (2) 690].

11.  שני מכתבים כתב התובע לקרן לאחר פטירת המנוחה אשר מפאת חשיבותם יש להביא חלקים נרחבים מהם.

האחד (נת/6 צורף לכתב ההגנה) מיום 9/3/2004 ובו פונה מר משה שפירא בשם אביו, התובע, וזו לשון המכתב:

"1. בשם אבי מר שפירא יחיאל ולבקשתו הריני מאשר כי התקבל אצלנו מכתבך בנושא הפסקת התשלום החודשי לקרן קג"מ עבור הגב' זיוה פרדס.

2. לצערי הרב, עלי להודיעך על פטירתה של זיוה פרדס ב-14/11/2003 אשתו של שפירא יחיאל אבי.

3. נבצר מאתנו להבין מדוע אינך מדווח על כך ממקום עבודתה - קו אופ הריבוע הכחול.

 

4. למען הסדר הטוב הרינו מצרפים גם את תעודת הפטירה.

5. בנוסף הרינו מצרפים תצהיר על כך כי יחיאל שפירא הינו בן זוגה ובעל של הגב' זיוה פרדס לכל דבר ועניין.

6. אודה לך באם תנחו אותנו באשר לאופן משיכת הכספים העומדים לזכות יורש זיוה פרדס ז"ל בקרן שלכם".

כעולה מהאמור בסעיף 4 למכתב, צורף תצהיר של התובע מיום 22/1/2003 שבו מצהיר התובע כדלקמן:

"1. אני ופרדס זיוה ז"ל ת.ז. 0721974 גרנו יחד במשך 19 שנה בדירה ברחוב ההסתדרות 9 גבעתיים, ניהלנו משק בית משותף וחיינו לכל דבר ועניין כבני זוג במשך 19 שנה.

חברתי לחיים זיוה פרדס ז"ל נפטרה ביום 14/11/2003".

ביום 25/7/2004 פונה התובע שוב אל הקרן במכתב (נת/8). מכתב זה נכתב לאחר שהובהר לתובע כי הקרן מסרבת לשלם לו סכום חד פעמי ועמדתה הינה כי עליו להגיש תביעה לקצבת שארים, וכך כותב התובע:

".....

5. נער הייתי וגם זקנתי והינה אני כבן 80 שנה, ואיני מוכן לקבל את העושק הזה בו אתם חומדים לעצמכם את פירות 30 שנות עבודתה הקשה של חברתי זיוה פרדס ז"ל,

12. .....יודגש : אנוכי - יורש נוסף של הנפטרת עפ"י צו הירושה, איני בעלה של המבוטחת ומעולם לא הוכרתי כידוע בציבור כבעלה של המבוטחת לא בהחלטה של ערכאה משפטית ולא בהחלטה של שום ערכאה אחרת.

13. מכיוון ... ומכיוון שב-1/3/2004 פנתה דליה מטיאס מנהלת מדור זכויות עמיתיים ... והתריעה על הפסקת התשלום החודשי לקרן הפנסיה ... הודעתי לכם ב-9/2003 על פטירתה וביקשתי הנחיות על אופן משיכת כספים העומדים לזכות יורשיה. כל זאת מתוקף תקוותי להיחשב כבן-זוגה על פי התקנון הישן של הקרן".

15. לאור מבחן העובדות הפורמאליות בתקנון החדש של הקרן מתברר חד משמעית כי איני עומד בקרטריונים המובהקים שקבעה הקרן למבחן בן הזוג! חברותי עם המנוחה זיוה פרדס והקרבה שחשתי כלפיה בחייה (ומתוקף כך הרשיתי לעצמי לפנות אליכם), אינם רלוונטים למבחן הפורמאלי היבש שקבעה הקרן בעצמה.

לא היתי בעלה של המבוטחת.

לא הוכרתי בשום רשות כידוע בציבור של המבוטחת.

לא הוכרתי בהחלטה של ערכאה משפטית המוסמכת לכך כידוע בציבור של

 המבוטחת.

לא כל שכן שהמבוטחת לא רצתה בחייה כי אחשב כידוע בציבור שלה.

ואף אני לא ביקשתי בחייה של המבוטחת הכרה כידוע בציבור שלה.

16. אשר על כן, בסופו של דבר, את שלא נעשה לא ניתן להשיב ואיני יכול להיחשב כבן זוג של המבוטחת על פי התקנון החדש, הפורמאלי, המפורש והחד משמעי של הקרן.

 

17. בקשתך ממני כי אפנה לבית המשפט ואדרוש הכרה כידוע בציבור, היא חוצפה שלא תיאמן, שידול לפעול כנגד האינטרסים של עצמי ולטובת העשרת הקרן וחמור מהכול, ביזוי כבודה של המנוחה זיווה פרדס ז"ל. שהרי אם היתה רוצה בכך בחייה, היתה פועלת לקבל ולהעניק לי את התואר הפורמאלי 'ידוע בציבור' ואולי אף מעבר לכך. אך כיוון שלא עשתה זאת הדבר מדבר בעד עצמו. מכיוון שלא פעלנו לכך בחייה אין זה ראוי לעשות זאת בניגוד לרצונה - לאחר מותה".

12.  אין מחלוקת כי שני מכתבים אלה אינם יכולים לדור בכפיפה אחת.

טוען התובע בעדותו כי חתם על התצהיר שצירף למכתבו נת/6 כיוון שכך שאמרו לו. ומשנשאל אם האמור במסמך נכון השיב:

"אתה חושב שאני מבין מה כתוב פה. אמרו לי לחתום אז חתמתי". [פרוטוקול מיום 10/5/2007 עמ' 9 שורה 25].

לאורך עדותו חזר התובע מספר פעמים על הטענה כי לא קרא את מה שחתם לרבות התצהיר.

לאחר ששמענו את עדותו, אין אנו נותנים אמון בדברים אלה. התובע על אף גילו, עשה עלינו רושם כמי שמבין את הסוגיה העומדת בפניו ואת הרלבנטיות של טענה זו או אחרת.

ויתירה מכך כאשר נדמה היה לו כי ב"כ הקרן מנסה להטעותו השיב בנחרצות:

"אדוני היקר אתה לא תצליח להכניס לי דברים לפה".[פרוטוקול מיום 10/5/2007 עמ' 7 שורה 3].

וכך הוא העיד בנחרצות:

"אני רוצה לדעת דבר פשוט למה אתם מסרבים לתת את הכסף של אדם שחסך 32 שנה, כמה אני עוד אחיה בעולם הזה שאני אוכל להנות מהכסף. אני מבין שאצלכם מונח הרבה כסף ואתם לא רוצים לתת לי שאני אהנה מזה. אתם רוצים לתת לי רק 1200 - 1300 ₪ בחודש. [פרוטוקול מיום 10/5/2007 עמ' 8 שורה 20-17].

כן הוא מבין כי באם לא יוכר כשאיר גם בנות המנוחה יהנו מחלק מהכספים הצבורים. [פרוטוקול מיום 10/5/2007 עמ' 9 שורה 5+10].

מכאן שהתובע כתב את תצהירו מתוך הבנה מלאה, ולכן הנטל המוטל עליו להוכיח כי הצהיר דברים אשר אינם נכונים הוא כבד ביותר והתובע לא עמד בו.

לא ניתנה כל סיבה מדוע יצהיר התובע על עובדות לא נכונות למעט הסברו בסעיף 13 למכתבו מיום 25/7/2004: מתוקף תקותי להחשב כבן זוגה על פי התקנון הישן של הקרן". מדובר בהסבר המונע מאינטרסים כלכליים, התובע לא הבהיר מדוע יש להעדיף את גרסתו המאוחרת המונעת גם היא מאינטרסים כלכליים על פני גרסה קודמת.

13.  בעב"ל 759/06 המוסד לביטוח לאומי נ' גנאדי שטלמן , הבהיר בית הדין באשר לקביעה כי שניים מנהלים משק בית משותף וחיים כבני זוג ידועים בציבור תחת קורת גגת אחת:

"לא נצא ידי חובתנו מבלי להוסיף כי הראיות על אופן חיו ועל הקשר שבין המשיב לבין הגב' ציקורוב כולן בידיו.

בנסיבות האמורות, משאין בית הדין יכול לבחון באורח שוטף את אורח חייהם של השניים תוך "הצצה לחדר המיטות" אזי התמונה המתקבלת הסבירה יותר הינה של היות השניים בני זוג כאמור בחוק".

 

בעב"ל 759/06 הנ"ל מדובר היה בתביעה לגמלת הכנסה מאת המל"ל אך משהוכח כי התובע גר עם אותה אשה תחת קורת גג אחת במשך 8 שנים תמימות קבע בית הדין הארצי כי סביר יותר לפסוק שהשניים ניהלו משק בית משותף וחיו כבני זוג ידועים בציבור תחת קורת גג אחת.

דברים אלה יפים גם לעניננו.

התובע חי עם המנוחה 13 שנים תחת קורת גג אחת - לצורך המגורים המשותפים מכר את דירתו ונתן לה את הכסף תוך שבתמורה נרשמה הדירה שלה על שמו.

מדובר בדירה קטנה בת 46 מ"ר בה גרו התובע, המנוחה ושתי בנותיה.

המנוחה ערכה צוואה בשנת 1993 ודהיינו כ-4 שנים לאחר שעברו להתגורר יחדיו, לפיה יורש התובע מחצית מהכספים והפקדונות של המנוחה.

כל אלה יש בהם כדי להראות לכאורה כי התובע והמנוחה היו בני זוג ידועים בציבור.

במיוחד מתחזקים הדברים לאור הערת בית הדין בעב"ל 759/06 לפיהן כל הראיות על אופן חיי ועל הקשר מצויים בידו של התובע. בעניננו יכול היה התובע להוכיח בקלות את האופן בו התנהלו חייו עם המנוחה על ידי עדות הבנות אשר התגוררו עמהם בדירה.

המנעות התובע מלהביאן לעדות פועלת לרעתו. במיוחד מתחזקת מסקנה זו לאור בקשתו של ב"כ התובע. בדיון שהתקיים ביום 22/11/2006 לאפשר לו להגיש תצהירים לתביעה שכנגד ובינהם תצהיר הבנות, בקשה אשר נענתה בחיוב על ידי בית הדין.

14.  אלא שלא די באלה.

התובע פנה בשנת 1992 או 1993 בבקשה אל הקרן לקבל פנסיית זיקנה. (נת/1).

בשאלון הצהיר ורשם כי בת זוגו לחיים היא פרדס זיוה וכי נערך ביניהם חוזה נישואין ביום 7/1993. עוד מודיע התובע בטופס זה על זכויותיה של המנוחה לקבל אחר מותו מענק חד פעמי.

משנשאל התובע על רישם זה השיב כי הוא לא כתב ואינו מאשר, ומשנשאל מאיפה הקו אופ ידע שהמנוחה היא בת זוגו התחמק מתשובה והשיב:

"אני רוצה לדעת דבר פשוט למה אתם מסרבים לתת לי את הכסף של אדם שחסך 32 שנה". (שם, שם).

ב"כ התובע טוען כי אין לתת אמון במסמך זה שכן על אף האמור ציין התובע את מצבו המשפחתי כאלמן ואם לא די בכך גם בנת/2 שהוא טופס תביעה של המנוחה לתשלום פנסית זיקנה עבור המנוחה נרשם כי היא גרושה, וכך גם בנת/3 אשר נחתם ביום 23/10/2003.

אלא שלטעמנו אין בכך לסתור את הצהרות התובע עצמו בדבר היותה של המנוחה בת זוגו לחיים. שכן מצבו המשפחתי נותר להבנתו "אלמן" שכן אין טענה כי השניים נישאו כדת וכדין וכך גם מצבה של המנוחה כ"גרושה".

זאת ועוד, כאמור ערכה המנוחה בשנת 1993 צוואה בה הורישה מחצית מהכספים והפקדונות השייכים לה.

מעשה זה יש בו כדי ללמד על קרבה ושיתוף ולא על הסדר מגורים מתוך נוחות.

טוען ב"כ התובע כי דווקא נוסח הצוואה תומך בגירסתו שכן כך נרשם בה לעניננו:

"אני זיוה פרדס מצווה בזה את כל הכספים וכל הפקדונות בכל בנק או מוסד כספי אחר:

 

4.1 (רבע) לבתי אודליה.

¼ (רבע) לבתי אליאנה.

½ (מחצית) למר יחיאל שפירא ת.ז. 0238314 מרח' ההסתדרות 9 גבעתיים".

ב"כ התובע מבקש ללמוד מהעובדה כי בשונה מבנותיה לא ציינה המנוחה כל קרבה לתובע כמו "בן זוג" אלא רק את שמו. לטענתו יש להסיק מכך כי אכן אין מדובר בבני זוג. לטעמנו אין להסיק במקרה זה מהעדר הרישום כי מדובר בבני זוג אלא דווקא יש להסיק מהעובדה כי המנוחה מצאה לנכון להוריש לתובע מחצית מהכספים למרות שהיו לה שתי בנות כמו גם התובע אשר רשם את שמה כמוטב ב-100% הזכאי לקבל מענק חד פעמי במקרה של פטירה, וזאת למרות היות התובע אבא לבן.

טוען ב"כ התובע כי בכך גמלה המנוחה לתובע, אלא שבטענה זו אין כדי לשנות את המסקנה כי מעשה זה מעיד על קרבה בין בני הזוג ולא על מגורים תחת קורת גג אחת מתוך נוחות גרידא.

15.  טוען התובע כי הוא והמנוחה התגוררו בחדרים נפרדים, וכן ניהלו חשבונות נפרדים.

עוד מוסיפה גב' לובין:

"אני חושבת שאם לא היה הסדר כספי לא היה זיווג".

לטעמנו אין בדברים אלא כדי לשלול קיום חיי משפחה וניהול משק בית משותף. גם אם המניע לזיווג מלכתחילה היה הסדר כספי הרי שמשהזיווג נמשך במשך 13 שנה שבמהלכו מתגלים סימנים נוספים המעידים על חיי משפחה אין בו המניע כדי לשלול את היות התובע והמנוחה בני זוג ידועים בציבור.

התובע טוען כי התגורר עם המנוחה בחדרים נפרדים ויש בכך כדי לשלול קיום חיי משפחה.

בעדותו הוא מוסר:

"נער הייתי וגם זקנתי ... היא לא היתה בת זוגי אני לא ישנתי איתה. היא ישנה בחדר אחד ואני בחדר שני. אנו קבענו מי שילך קודם יקבל את כספו מהקרן. היא העבירה על שמי ולהפך".

[פרוטוקול מיום 10/5/2007 עמ' 7 שורות 20-17].

הגם שהמגורים בחדרים נפרדים לא הוכחו וסותרים כאמור את תצהירו של התובע, אין בהם בנסיבות הענין לשלול קיום חיי משפחה שכן יסוד זה של חיים אינטימיים המושתתים על אהבה, קרבה, מסירות ונאמנות הוכחו במקרה זה.

"הצלת" התובעת על ידי מכירת הדירה, הצוואה, מינויה של המנוחה לקבלת מענק במקרה של פטירה, למרות היות לתובע בן מלמדת על קשר של שותפות, מסירות ונאמנות. כל זאת כאשר מדובר בשני בני זוג הגרים תחת קורת גג אחת מעל 13 שנה.

אשר לניהול משק בית משותף, התובע לא הוכיח קיומים של חשבונות נפרדים למעט העובדה כי בשנת 2003 הפקידה המנוחה לתיק ההוצאה לפועל שנגדה סכום של 500 ₪ וסכום של 200 ₪.

 

אך גם קיום חשבונות בנק נפרדים כשלעצמם אין בהם כדי לשלול קיום משק בית משותף, כאשר כל אחד מהם תורם את חלקו כפי יכולתו ואפשרויותיו בין בכסף בין בעמל. לא הוכח ולא נטען כי התובע והמנוחה לא אכלו יחד לא בשלו עבור שניהם, כבסו עבור שניהם ושאר פעולות יום יום שאדם נזקק להם ויש בהם כדי להוכיח על שיתוף.

התובע בתצהירו מאשר כי הוסכם בינו ובין המנוחה כי הוצאות מסויימות תשולמנה על ידו בעוד הוצאות אחרות תשולמנה על ידי המנוחה. [סעיף 61 לתצהיר התובע].

16.  ב"כ התובע טוען כי על היחסים האמיתיים בין התובע לבין המנוחה יש ללמוד    מהצהרתה של המנוחה בפני ראש ההוצל"פ ביום 23/2/1997.

"אני גרה ברחוב ההסתדרות 9 בגבעתיים. הדירה שייכת לשפירא יחיאל שקנה את הדירה וזאת בגלל שהוא עבד עימי בקו אופ והוא מבוגר והציע לי לקנות דירתי כדי שאוכל לגור בה והוא גר עמי בדירה. לא קיבלתי כל כסף כתמורה עבור הדירה. אני אפילו משלמת מים וחשמל, את כספי הדירה הוא נתן באמצעות העו"ד לנושים שלי. אני לא משלמת שכר דירה אך משלמת מסים ארנונה 560 ₪ וטלפון משלמת 300 ₪ לחדשיים. חשמל אני משלמת 450 ₪ לחדשיים. יש לנו הוצאות מזון וכן יש לי בת שלא גרה עמי והיא חולת לב. יש לי פתק שאני חולת סכרת. אני מציגה כדורים שאני לוקחת ללב. יש לי 500 ₪ הוצאות תרופות קופ"ח. משכורתי כ-3,500 ₪ נטו...."

ב"כ התובע מבקש לטעון כי יש לראות בתובע כפי שהציגה אותו המנוחה בחייה, "אדם מבוגר שקנה ממנה את הדירה בגלל שהוא עבד איתה בקו-אופ".

אין בידינו לקבל טענה זו. אין ספק כי המנוחה היתה מונעת בדיון זה מאינטרס לפיו תצטייר כבעלת אמצעים מועטים והעדר יכולת כלכלית.

לפיכך לא היה זה מן הענין להציג כלל את מהות הקשר עם התובע. יחד עם זאת המנוחה מתייחסת להוצאותיהם וטוענת:

"יש לנו הוצאות למזון" עובדה המלמדת כי היא ניהלה עם התובע משק בית משותף. יתירה מכך בדיון זה לוקחת המנוחה על עצמה את תשלום כל הוצאות הדירה כאשר התובע מודה כי חלק מההוצאות שולמו על ידו וחלק על ידה.

17.  המסקנה איפוה כי התובע לא הוכיח כי אין הוא שאיר של המנוחה וכי לא היו בני זוג ידועים בציבור ולפיכך דין תביעתו להדחות.

משזו המסקנה אין לנו צורך להתייחס לטענות הצדדים ביחס להיותו של התובע יורש על פי הצוואה משבין כך ובין כך משלא הוכיח התובע כי אינו שאיר, התביעה כאמור נדחית.

18.  בטרם נתייחס לתביעה שכנגד יש להעיר שתי הערות נוספות.

התובע טוען כי התנהגות הקרן לוקה בחוסר תום לב בשניים, האחד בעובדה כי במשך מספר חודשים הטעתה אותו לחשוב כי יורשי המנוחה זכאים לקבל סכום חד פעמי. כך במכתב הקרן מיום 4/1/2004 (ת/7) אשר הוצג רק בחודש מרץ וכך במכתב נוסף מיום 6/7/2004 (ת/8א') בו נדרשו יורשי המנוחה לחתום על מסמכים להמשך טיפול, והשני בעובדה כי עד היום לא שחררה את הכספים הצבורים וגם לא שילמה לתובע קצבת שארים.

באשר לטענה הראשונה, הרי שלא הוכח כי הקרן פעלה בחוסר תום לב, וקיבלנו את הסברו של מר אריאלי לפיו מהמסמכים בתיק המנוחה עלה כי המנוחה היתה גרושה. רק לאחר שהתובע פנה ונבדק התיק שלו שכן גם הוא חבר בקרן התברר לקרן כי התובע הינו בבחינת שאיר של המנוחה.

 

אשר לטענה כי עד היום לא שולמה לתובע גם לא קצבת שארים הגם שלטענת הנתבעת התובע הוא שאיר, הרי שהנתבעת הנחתה את התובע לפנות בבקשה להכרה במעמדו על ידי בית משפט מוסמך כפי שדורש התקנון.

התובע הוא שנמנע מכך ואין כל אפשרות לכפות עליו עשית פעולה משפטית מעין זו.

19.  אשר לתביעה שכנגד , התובע ויתר על זכותו להביא ראיות ולסתור את היותו שאיר של המנוחה.

לטעמנו מהראיות שהונחו בפנינו כפי שפורטו בהכרעה בתביעת התובע, הוכח כי יותר סביר לקבוע כי התובע והמנוחה היו בני זוג ידועים בציבור, ולפיכך כך אנו קובעים.

סוף דבר התביעה נדחית.

התביעה שכנגד מתקבלת ואנו מצהירים כי התובע והמנוחה היו בני זוג ידועים בציבור לצורך קבלת קצבת שארים מאת הקרן.

בנסיבות העניין ועל אף התיחסותנו להצהרות סותרות של התובע, משמדובר בתביעה לזכויות מהקרן, ומשהתובע הינו אדם מבוגר מעל גיל 80 לא מצאנו לחייבו בהוצאות משפט.

 

 

ניתן היום כ"ט בשבט, תשס"ח (5 בפברואר 2008) בהעדר הצדדים.