ע"ע 723/06 - עזבון המנוחה דליה באב"ד ז"ל ואח' נ' קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מארצי עבודה


לתקציר פסק הדין

ע"ע 723/06

1. עזבון המנוחה דליה באב"ד ז"ל

2. אורי באב"ד

3. גלית באב"ד

נ ג ד

קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ

 

בית הדין הארצי לעבודה

[24.1.2008]

 

הנשיא סטיב אדלר, השופט עמירם רבינוביץ, השופט שמואל צור

נציג ציבור עובדים מר שלמה גוברמן

נציג ציבור מעבידים מר אבי ברק

 

בשם המערערים - עו"ד אברהם גפן

בשם המשיבה - עו"ד אלישע שור ועו"ד אוהד גלעדי

 

פסק-דין

 

השופט שמואל צור

 

1.    המערערים הם ילדיה של המנוחה דליה באב"ד ז"ל (להלן - המנוחה) אשר עבדה בהסתדרות הכללית - תנועת הנוער העובד והלומד (להלן - המעסיקה). המנוחה, ילידת שנת 1936, פרשה לפנסיה מוקדמת בשנת 1995, בגיל 59. בהסדר הפרישה עם המעסיקה סוכם, בין השאר, כי המנוחה תקבל פנסיה מן המעסיקה בשיעור 70% עד הגיעה לגיל 65 ומגיל 65 תקבל פנסיה מן הקרן לפי תקנון הקרן. למרבה הצער, המנוחה נהרגה בתאונת דרכים, בחודש ינואר 2000, בהיותה בת 63 והיא בתוך התקופה בה קיבלה פנסיה מן המעסיקה ובטרם בשלה זכותה לקבלת פנסיה מן הקרן לפי הסדר הפרישה המוקדמת.

2.    בבית הדין האזורי בתל אביב הוגשה תביעה של המערערים בעניין זכותם למשוך את מלוא הכספים שהופרשו משכרה של המנוחה לקרן וכן למענק פטירה. בית הדין האזורי בתל אביב (כב' השופט שמואל טננבוים; עב' 1460/03), דחה את התביעה ועל פסק דין זה הגישו המערערים ערעור בפנינו.

 

3. פירוט הרקע העובדתי

א.    המנוחה, ילידת שנת 1936, עבדה במעסיקה משנת 1954 ועד לפרישתה המוקדמת בשנת 1995. בחודש ינואר 1958 הצטרפה המנוחה לקרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ (להלן- הקרן) בהסדר של פנסיה מקיפה לעמיתים ותיקים. בתקופת עבודתה של המנוחה הופרשו לקרן כספים, חלקם על ידי המנוחה וחלקם על ידי המעסיקה.

ב.    בשנת 1994 נקלעה המעסיקה למצוקה כלכלית והוחלט על מהלך של צמצום כח אדם. במסגרת זאת הוצע לעובדי המעסיקה לפרוש במסלול של פנסיה מוקדמת או במסלול של פיצויי פיטורים.

ג.     המנוחה בחרה לפרוש במסלול של פנסיה מוקדמת. במסגרת הסדר הפרישה עם המנוחה סוכם, בין השאר, כי המנוחה תקבל פנסיה מן המעסיקה בשיעור 70% עד הגיעה לגיל 65 ומגיל 65 תקבל פנסיה מן הקרן בהתאם לתקנון הקרן. עוד סוכם בין הצדדים כי בתקופת הביניים לא יופרשו דמי גמולים לקרן, המעסיקה תהוון את דמי הגמולים שהיתה אמורה לשלם לקרן ותעבירם למנוחה.

ד.    ביום 25.1.00 נהרגה המנוחה בתאונת דרכים, בהיותה בת 63. במועד פטירתה של המנוחה היה בתוקף תקנון הקרן "הלכות הגימלאות" בנוסח אוגוסט 1999 (להלן - תקנון הקרן ).

ה.    לאחר פטירת המנוחה פנו המערערים אל הקרן בבקשה לשחרר לידיהם את מלוא כספי התגמולים שהצטברו בקופה לזכות המנוחה וכן לקבל את מענק הפטירה.

ו.     הקרן דחתה את בקשת המערערים לקבלת הכספים. עמדת הקרן היא שהמערערים אינם בבחינת "יתומים" כמשמעות מונח זה בתקנון הקרן בהיותם בגיל שמעל 20 שנה ועל כן אין הם זכאים לפנסיית שאירים. עוד החליטה הקרן כי הואיל וזכויות המנוחה בקרן הוקפאו עד הגיעה לגיל 65, יורשיה אינם זכאים למענק פטירה (מכתב מיום 2.5.00).

ז.     המערערים ביקשו מן הקרן לבחון את עניינם במסגרת ועדת חריגים, אך בקשתם נדחתה. הקרן השיבה כי היא נוהגת בהתאם לתקנון בלבד ואין היא מקיימת "ועדות חריגים" (מכתב מיום 5.9.00).

 

הדיון בבית הדין האזורי ופסק הדין

4.    המערערים הגישו תביעה לבית הדין האזורי בתל-אביב לפסק דין המצהיר כי הם זכאים למשוך את מלוא הכספים שהופרשו לטובת אימם המנוחה בקרן. כמו כן ביקשו המערערים לקבוע כי הם זכאים למענק פטירה. בתביעתם, הסתמכו המערערים על צוואת המנוחה משנת 1979 לפיה הם יורשיה הבלעדיים ועל פיה הם זכאים לכל זכויותיה הכספיות לרבות כספים המגיעים לה מכח חוזה, ביטוח, פרישה או מוות. עוד טענו המערערים כי הכספים שבקרן אינם משולמים עקב פטירתה של המנוחה אלא מכוח זכותה למשוך כספים אלה ועל כן לא חל עליהם סעיף 147 לחוק הירושה, תשכ"ה- 1965 (להלן - חוק הירושה), לפיו כספים שיש לשלם עקב מותו של אדם מכח חברות בקופת תגמולים אינם בכלל העיזבון. כמו כן טענו המערערים כי הם זכאים למענק פטירה על פי תקנון הקרן.

 

5.    בית הדין האזורי דחה את תביעת המערערים. בית הדין קבע כי, לפי סעיף 147 לחוק הירושה, כספי המנוחה שהצטברו בקרן אינם חלק מן העזבון, כך שאין המערערים זכאים להם מכח ירושה. בית הדין הסתמך לעניין זה גם על תקנה 117 לתקנון הקרן, לפיה על כספים שהקרן חייבת לשלם במקרה של מות חבר, לא יחול חוק הירושה.

6.    בית הדין האזורי קבע כי זכויות וחובות של החברים בקרן נקבעים על פי התקנון בלבד. בית הדין קבע כי סעיף 23 לתקנון הקרן מקנה לחבר בלבד - ולא ליורשיו - זכות להמיר את פנסיית הזקנה בתשלום חד פעמי ועל כן דחה את טענת המערערים כי הם זכאים לכספים שהופרשו עבור המנוחה. בקשר לכך קבע בית הדין כי במסגרת הסדר הפרישה המנוחה לא ביקשה להמיר את זכותה העתידית לפנסיית זקנה בתשלום חד פעמי, אלא להקפיא את זכויותיה בקרן לפי סעיף 99 לתקנון עד הגיעה לגיל 65. עוד נקבע כי חוזר הקרן מיום 24.12.95, עליו הסתמכו המערערים, אינו חל על כספי המנוחה, אלא רק על חבר שהצטרף לקרן לאחר הגיעו לגיל פרישה בעוד המנוחה הצטרפה לקרן קודם לכן. כן נקבע כי חוזר הקרן היה תקף לשנה אחת בלבד, עד 31.12.96, ואילו המנוחה נפטרה בשנת 2000.

7.    בית הדין האזורי קבע כי, לפי התקנון, לא קיימת זכות לקבלת כספים שהופקדו לקרן עבור המנוחה עקב פטירתה. בית הדין גם לא קיבל את טענת המערערים בדבר חובת גילוי מטעם הקרן. בקשר לכך נקבע כי המנוחה בחרה לפרוש לפנסיה מוקדמת ולהקפיא זכויותיה בקרן לקראת קבלת פנסיית זקנה, אלא שלמרבה הצער היא לא זכתה לכך. בנסיבות אלה, כך קבע בית הדין, אין יסוד להניח כי ידיעת המצב המשפטי לאשורו היה מביא את המנוחה להוציא את הכספים שנצברו לזכותה ולוותר על זכותה לפנסיית זקנה.

8.    בית הדין מצא כי למערערים לא מגיעים כספים שהופרשו לזכותה של המנוחה גם לפי התקנון החדש של הקרן. בהקשר לכך קבע בית הדין כי תוקפו של התקנון החדש הוא מיום 1.10.03 ולכן הוראותיו אינן חלות על המנוחה אשר נפטרה עוד בשנת 2000. עוד נקבע כי גם הוראת סעיף 82 ה' לתקנון החדש לפיה "הוראות תקנון זה יחולו על אף האמור בכל הסכם או הסדר אחר" אינה מועילה למערערים משום שכוונת הסעיף לחול על הסדרים הנעשים מחוץ לתקנון ואין בו כל כוונה להחיל את הוראות התקנון החדש על זכויות שהתגבשו קודם לתחילת תוקפו.

9.    בית הדין דחה את תביעת המערערים לפיצויי פיטורים. בית הדין קבע כי המנוחה בחרה לפרוש במסלול של פרישה מוקדמת ולא במסלול של פיצויי פיטורים וכל הסכומים שהופרשו עבורה לקרן - על ידי המעסיק ועל ידה - היו מיועדים לתשלום פנסיית זקנה. בית הדין דחה גם את תביעת המערערים למענק פטירה מהטעם שלא שולמו לקרן דמי גמולים החל ממועד פרישתה של המנוחה מעבודתה. בית הדין האזורי פסק כי עצם העובדה שהמנוחה הפרישה כספים לקרן, אינה מקנה ליורשיה זכויות שאינן מעוגנות בתקנון.

 

הערעור

 

10.  בערעור בפנינו חוזרים המערערים על עיקר טענותיהם בבית הדין האזורי ומדגישים כי ביחסים שבין המנוחה לקרן חלות לא רק הוראות תקנון הקרן אלא גם - ובמיוחד - דרישת תום לב לקיים את חובת הגילוי הנאות (ע"ע 1341/01 רפפורט - מבטחים; טרם פורסם). לטענתם, הקרן הפרה את חובת הגילוי בכך שלא יידעה את המנוחה על פגיעה אפשרית בזכויותיה מקרה של פטירה, היינו - שלא יתאפשר לה למשוך את כספי ההפקדות שנצברו לזכותה בתקופה שלפני קבלת קיצבת זיקנה. בעניין זה מפנים המערערים לעדותו של מנהל הקרן ממנה עולה כי, במקרה של אפשרות לפגיעה בזכויות, הקרן מוציאה מעת לעת הודעות לחברים על כך, דבר שלא נעשה בעניינה של המנוחה. לפיכך, כך טוענים המערערים, הפרה הקרן את חובת הגילוי והם זכאים למשוך את מלוא הכספים שהופרשו לטובת המנוחה (כ- 360,000 ₪ נכון למועד פטירתה).

11.  עוד טוענים המערערים כי התקנון החדש חל בעניינם ומכוחו, כאשר נפטר חבר לפני שפרש לפנסיה ואין לו שאירים, זכאים היורשים לקבל את הכספים שהצטברו בקופה לזכותו. לטענתם, התקנון החדש חל גם על חברים שהצטרפו לקרן בעבר וטרם התגבשו זכויותיהם על פיו והואיל המנוחה נפטרה לפני הגיעה לגיל פרישה טרם התגבשו זכויותיה ולכן חל עליה התקנון החדש.

12.  מוסיפים המערערים וטוענים כי הם זכאים לקבל את כספי הפיצויים מכח חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן- החוק). לטענתם, סעיף 14 לחוק אינו שולל זכאותו של אדם לפיצויי פיטורים אלא קובע כי העובד לא יקבל גם פיצויים וגם כספים שהופרשו לקופת הפנסיה. לטענתם, לפי סעיף 11 (ה) לחוק עובד שהגיע לגיל פרישה זכאי לפיצויים שלו. עוד טוענים המערערים כי המקרה של המנוחה שונה מכל המקרים האחרים ומסיבה זו יש לאפשר להם למשוך את הכספים שהצטברו לזכות המנוחה בקרן. לטענתם, המנוחה לא גילתה דעתה כי היא רוצה קצבה אלא השאירה לעצמה אפשרות למשוך את הכספים בכל רגע. לטענתם, המנוחה נפטרה עוד לפני שהחלה לקבל קיצבת זיקנה ולפיכך פטירתה המקרית צריכה להיחשב כסיכון שלא לקחה על עצמה.

13.  המערערים טוענים כי אם הוראות בתקנון הקרן אינן מאפשרות ליורשים למשוך את הכספים שנצברו לזכות החבר, הרי מהווה הדבר פגיעה בתקנת הציבור (סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973) ודינן להתבטל. לחילופין טוענים המערערים כי התנהגותה של הקרן האוסרת עליהם למשוך את הכספים נגועה בחוסר תום לב, במיוחד לאור הנסיבות הטראגיות בהן נפטרה המנוחה.

14.  המשיבה תומכת בקביעותיו ובמסקנותיו של בית הדין האזורי. לטענתה, פסק הדין מעוגן היטב בתקנון הקרן והמערערים לא הצביעו על כל עילה להתערב בו. עוד טוענת המשיבה כי טענה בדבר הפרת חובת גילוי לא נטענה בתביעה והועלתה לראשונה בסיכומי המערערים. מוסיפה המשיבה וטוענת כי אין מקום לקבל את טענת המערערים כי בית הדין התעלם מעניינם המיוחד. לטענתה, נסיבות עניינה של המנוחה אינן מקימות למערערים זכות לסעד לפי תקנון הקרן.

 

דיון והכרעה

15.  לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגענו לכלל מסקנה כי צדק בית הדין האזורי בדחותו את תביעת המערערים. השאלה שעמדה לדיון בבית הדין האזורי - ובפנינו- היא האם זכאים המערערים לכספים שהצטברו בקופת התגמולים לזכותה של המנוחה.

16.  המנוחה היתה חברה בקרן ומכח חברות זו זכויותיה הן לפי תקנון הקרן. המנוחה פרשה מעבודתה בגיל 59 ובחרה במסלול של פנסיה מוקדמת ולא במסלול של פיצויי פיטורים. מסלול זה היה כרוך בקבלת בפנסיה מוקדמת על חשבון המעסיקה עד גיל 65, בקבלת דמי הגמולים המהוונים עד גיל 65, בהקפאת הזכויות לפנסיית זיקנה מהקרן עד גיל 65 ובקבלת פנסיית זיקנה מהקרן מגיל זה ואילך. למרבה הצער, נפטרה המנוחה בשנת 2000, בהיותה בת 63, בעיצומה של תקופת פנסיה המוקדמת ובטרם התגבשה זכותה לפנסיה מן הקרן.

 

 

תחולת התקנון החדש

17.  המערערים טוענים כי חל עליהם התקנון החדש של הקרן מחודש אוקטובר 2003 ומכוחו הם זכאים לכספים שהופקדו לזכות המנוחה בקרן. לטענתם, תחולת התקנון החדש הינה מכח סעיף 82(ה) לפיו, "הוראות תקנון זה יחולו על אף האמור בכל הסכם או הסדר אחר". אין מקום לקבל טענה זו:

ראשית - זכותו של עובד כלפי הקרן נקבעת לפי הוראות התקנון שהיה בתוקף במועד בו התגבשו זכויותיו. המנוחה נפטרה בחודש ינואר 2000 וככל שהיו לה זכויות בקרן הן התגבשו במועד זה, מספר שנים לפני שנכנס לתוקפו התקנון החדש (אוקטובר 2003). יותר מכך, לו היתה המנוחה נשארת בחיים, הרי היא היתה פורשת לפנסיה מן הקרן בהגיעה לגיל 65, כלומר בשנת 2001. גם במועד זה היה בתוקף תקנון "הלכות הגמלאות", כך שבכל מקרה לא היתה יכולה להיות לה זיקה לתקנון החדש.

שנית - התקנון החדש קובע במפורש כי "תחולתן של הוראות תקנון זה במועד הקובע (סעיף 82(א)). המועד הקובע הוא יום 1.10.2003 (פרק א' "הגדרות ופרשנות" בתקנון החדש), כך שנשלל במפורש תוקפו הרטרואקטיבי של התקנון.

שלישית - מקובלת אלינו קביעת בית הדין האזורי כי הוראת סעיף 85(ה) לתקנון החדש לפיו "הוראות תקנון זה יחולו על אף האמור בכל הסכם או הסדר אחר" נועדו למנוע ספק באשר לתוקפם של הסדרים הנעשים מחוץ לתקנון ולא להחיל את הוראותיו לפני המועד הקובע.

ורביעית - לפי התקנון החדש מי שרשאי למשוך כספים שנצברו לזכות מבוטח בקרן שנפטר הם "יתומיו" של המבוטח (סעיף 48(ג) לתקנון החדש) ואין חולק כי המערערים הם בגירים מעל גיל 20 שאינם עונים להגדרת "יתום" בפרק ההגדרות (עמוד 13 שבו). לכל היותר חל על המערערים סעיף 49(ה) לתקנון לפיו, באין שאירים, זכאים היורשים לסכום חד פעמי מהקרן ולא לסכומי ההפקדות. על כל פנים, וכפי שראינו, התקנון החדש אינו חל על המערערים.

 

חובת הגילוי

18.  המערערים טוענים כי הקרן הפרה את חובת הגילוי בכך שלא יידעה את המנוחה על הפגיעה האפשרית בזכויותיה במקרה של פטירה. אנו סבורים שאין מקום לקבל טענה זו.

 

כפי שראינו, על המנוחה חל תקנון הקרן "הלכות הגימלאות". עיון בהוראות תקנון זה מעלה כי ההוראה היחידה המאפשרת לחבר בקרן להמיר את זכויותיו לפני פנסיית זיקנה בתשלום חד פעמי מצויה בסעיף 23 לתקנון. סעיף זה קובע, ככלל, כי אין להמיר את הזכות לפנסיית זיקנה בתשלום חד-פעמי (סעיף 23 (א)), אך למרות זאת זכאי חבר לבקש זאת והדבר נתון להחלטת הנהלת הקרן (סעיף 23 (ב) - (ד)). זכות זו נתונה לחבר ולא לשאיריו או יורשיו ומשעה שנפטר החבר פוקעת גם זכות זו. מדובר בהוראה חריגה שעל פני הדברים, בדרך כלל, אינה מיטיבה עם החבר. המנוחה פרשה לפנסיה מוקדמת בהסדר שהיה, מבחינתה, טוב בהרבה מן האפשרות הגלומה בתקנה 23. תמיכה לדבר ניתן למצוא בעצם החלטת המנוחה שלא לבחור במסלול של פיצויי פיטורים אלא במסלול של פנסיה מוקדמת. החלטה זו, מבחינת המנוחה, במועד הפרישה, היתה טובה בהרבה, שהרי אין להניח שניתן היה לצפות את פטירתה בתאונה כמה שנים לאחר מכן. בנסיבות אלה אין מקום לטעון כי הוסתר מן המנוחה נתון מיטיב הנוגע לזכויותיה.

19.  מעבר לכך, המנוחה סיימה את עבודתה בהתאם להסכם פרישה שנערך בינה לבין מעסיקתה. מהסכם הפרישה עולה כי המעסיקה בלבד היתה צד להסדר ולא הקרן (מש/2 לסיכומי המשיבה). לפיכך, לכל היותר, ניתן להעלות טענות בעניין חובת הגילוי כלפי המעסיקה ולא כלפי הקרן. כפי שנאמר, אין חולק כי המנוחה בחרה לפרוש במסלול של פנסיה מוקדמת וקיבלה את מלוא זכויותיה במסלול זה מאז. אין גם חולק כי הפרישה לפנסיה מוקדמת נעשתה בהסכמת המנוחה ותוך מודעות מלאה לזכויותיה. המנוחה גם קיבלה את הערך המהוון של דמי הגמולים שהמעסיקה היתה אמורה לשלם לקרן עד הגיעה לגיל 65. הקרן לא היתה שותפה לקביעת תנאי הפרישה ולא היתה לה שום שליטה על התנאים. אין מדובר בנסיבות בהן המנוחה פנתה אל הקרן בעל פה וקיבלה מידע מטעה או לא מדוייק באשר לזכויותיה. האירוע הטראגי שהסתיים בפטירת המנוחה היה בלתי צפוי ולפיכך אין לבוא חשבון עם הקרן בכל הקשור לחובת הגילוי.

20.  המערערים מסתמכים על פסיקת בית דין זה בפרשת רפפורט (סעיף 8 לעיל). לטענת המערערים הכלל הנלמד מפרשה זו הוא כי על הקרן מוטלת החובה ליידע את עמיתיה כי הם עלולים להיפגע בזכויותם. אין מקום לקבל טענה זו. בעניין רפפורט, קופת הגמל לא נהגה כדין משום שלא הודיעה לעובדת על הפסקת הפרשות דמי גמולים למבטחים עבורה ועל כך שזכויותיה עלולות להיפגע עקב זאת. בית הדין קבע כי משהופסקו הפרשות דמי גמולים, חלה על הקרן חובת גילוי להתריע שהפסקת התשלום משמעה אבדן הביטחון לפנסיית נכות ושאירים. במקרה שבפנינו, המנוחה בחרה לפרוש לפנסיה מוקדמת וקיבלה את מלוא זכויותיה במסלול זה מאז. פרישתה של המנוחה לפנסיה מוקדמת נעשתה בהסכמה ותוך מודעות מלאה לזכויותיה. הזכויות של המנוחה היו מיטיבות. פטירתה המצערת של המנוחה היתה בלתי צפויה. לפיכך אין ללמוד על עניינם של המערערים מן הפסיקה בפרשת רפפורט.

זכויות המערערים

21.  סעיף 40 לתקנון הקרן קובע את הזכות לקצבת שאירים מכוחו של מבוטח שנפטר, לאמור:

"חבר שנפטר לפני גיל הפרישה, יהיו שאיריו זכאים לפנסית שאירים, בהתמלא התנאים המצטברים הבאים:

(א)  התקבל כחבר בקרן לפני גיל 55 שנה (חברה לפני גיל 50)

(ב)  עבד עובד לפטירתו ברציפות 12 חודשים לפחות והיה חבר בקרן רציפות 12 חודשים לפחות עובר לפטירתו.

 (ג)  ...

(ד)   ושולמו בגינו דמי גמולים ברציפות" (סעיף 40 לתקנון).

"שאירים" מוגדרים בחלק הגדרות -

"אלמן, אלמן, אלמנת פנסיונר, אלמן פנסיונרית, יתום, יתומה, הורה          ...".

המונח "יתום" מוגדר -

"ילד, ילדה, כולל ילד מאומץ, שגילם עד 20 שנה...".

 

בענייננו, במועד הפטירה של המנוחה - אף אם התקיימו במנוחה תנאי סעיף 40 לתקנון (דבר שלא כך הוא) - המערערים לא ענו להגדרת "יתום" כאמור בתקנון כך שאין הם בגדר "שאירים" של המנוחה. המערערים אינם זכאים לפנסיית שאירים לפי הפרק החמישי להלכות הגימלאות על כל סעיפיו. לכן אין למערערים כל זכות כספית מן הקרן מכוחה של המנוחה.

 

פיצויי פיטורים ופגיעה בתקנת הציבור

22.  טוענים המערערים כי הם זכאים לתשלום פיצויי פיטורים מכח החוק. אין מקום לקבל גם טענה זו. תשלום פיצויי פיטורים הוא עניינו של המעסיק. העובדה כי תשלומי המעסיק באים במקום פיצויי פיטורים, כולם או מקצתם, אינה פועלת במישור היחסים בין הקרן לעמיתיה, אלא במישור היחסים בין מעסיק לעובדיו בלבד. הקרן משלמת זכויות לפי הקבוע בתקנון בלבד. למנוחה לא קמה זכות לפיצויי פיטורים, שכן היא פרשה לפנסיה תקציבית מוקדמת ובעת פטירתה לא היתה עובדת.

23.  מוסיפים המערערים וטוענים כי העובדה שאין הם זכאים לסכומים שהפקידה המנוחה במשך שנים רבות, יש בה משום פגיעה בתקנת הציבור. לטענתם, הלכות הגימלאות מנוגדות לתקנת הציבור. טענה זו נטענה בעלמא וללא כל ביסוס. העובדה שהמערערים אינם זכאים למשיכת כספים מהקרן אינה הופכת את התקנון למנוגד לתקנת הציבור.

24.  לסיכום, עניין לנו במקרה מצער בו עמיתה בקרן (המנוחה) נפטרה בטרם עת וליורשיה אין זכויות כספים כלפי הקרן. הלכה פסוקה היא כי זכויותיו של עמית בקרן, כמו גם אלה של שאיריו או יורשיו, מעוגנות וקבועות על פי תקנון הקרן. התקנון החל על המנוחה הוא זה של "הלכות הגימלאות" ומכוחו אין להם זכויות לא כשאירים ולא כיורשים. המנוחה נהגה כראוי ובאחריות בכך שבחרה לפרוש במסלול של פנסיה מוקדמת אשר, לפי כל קנה מידה אובייקטיבי, היה טוב לה על פני אפשרויות אחרות. במועד הפרישה לא ניתן היה לצפות את האירוע הטראגי של פטירת המנוחה, כך שאפשרות המרת קיצבת הזיקנה שלה בתשלום חד פעמי לא היתה מעשית. לאחר פטירת המנוחה לא ניתן להחזיר את גלגל האירועים לאחור ולחשוב מה היה טוב יותר ליורשים אילו מותה של המנוחה היה ידוע מראש. הלך מחשבה זה אינו אפשרי ואינו יכול להניב תוצאות משפטיות. למגינת ליבם של המערערים, פטירתה של המנוחה אינה כרוכה בזכויות כספיות מן הקרן ומציאות משפטית זו מעוגנת בתקנון הקרן, זוהי מערכת הזכויות המחייבת ואין דרך להתגבר על כך.

25.  יש לזכור כי הקרן היא קופת פנסיה הבנויה במתכונת של עזרה הדדית בין עמיתיה (ע"ע 600013/96 ליבוביץ - קרן הגמלאות המרכזית, לא פורסם; ע"ע 600026/97 מבטחים - פיורסט ואח', עבודה ארצי, כרך לג (12), 41). לפי מתכונת זו לזכותו של עמית מופרשים כספים במהלך תקופת עבודתו וזכויותיו נקבעות לפי התקנון, בלי קשר ישיר לסכומים שהופקדו. הקרן, בענייננו, אינה קופת תגמולים או תכנית חסכון, בה סכומי ההפקדות נרשמים בשמו של המפקיד ועומדים לזכותו או לזכות יורשיו. לכן את זכאותם של המערערים לכספי ההפקדות יש לחפש בהוראות התקנון ובאין אחיזה לדבר - שייכים הכספים לקרן.

26.  לאור האמור ולו תישמע דעתי נדחה הערעור. בנסיבות המיוחדות של העניין לא יעשה צו להוצאות.

 

 

השופט עמירם רבינוביץ

 

 

אני מסכים לתוצאה אליה הגיע חברי, השופט צור. אכן, התוצאה מותירה תחושה שניתן גם היה להגיע לתוצאה אחרת, אילו נוסח התקנון בדרך שונה כדוגמת התקנון החדש, או אילו השכילו המערערים להוכיח שנוסח תקנון הקרן פוגע בתקנת הציבור. תנאים אלה לא התקיימו, ולכן אין מנוס מדחיית הערעור.

 

 

הנשיא סטיב אדלר

 

אני מסכים לפסק דינו של חברי, השופט צור.

 

 

נציג עובדים מר שלמה גוברמן

 

אני מסכים לתוצאה אליה הגיע השופט צור.

 

 

נציג מעבידים מר אבי ברק

 

אני מצטרף לתוצאה אליה הגיע השופט צור ולדבריו של השופט רבינוביץ.

סוף דבר

הערעור נדחה כאמור בפסק דינו של השופט שמואל צור. בנסיבות המיוחדות של העניין לא יעשה צו להוצאות.

 

 

ניתן היום י"ז שבט, תשס"ח (24 ינואר, 2008) בהעדר הצדדים.