עב' (תל-אביב-יפו) 300769/98 - אלוף אדי נ' סוכני פזגז חולון בע"ממחוזי עבודה תל-אביב-יפו

עב' (תל-אביב-יפו) 300769/98

אלוף אדי

נ ג ד

סוכני פזגז חולון בע"מ

 

בית הדין האזורי לעבודה תל-אביב-יפו

[26.06.2002]

 

כב' השופט טננבוים שמואל

נ.צ. גב' סומך (ע)

נ.צ. מר שאשא (מ)

 

בשם התובע - עו"ד מיקו מנחם

בשם הנתבעת - עו"ד אלישע שור

 

פסק דין

 

1. זוהי תביעה להכרה בקיומם של יחסי עובד ומעביד בין התובע לנתבעת ולתשלום כספים הנובעים מקיומם של יחסים אלו ומסיומם.

2. התובע החל לעבוד כעובד שכיר בחברה בשם שיווק ק. ג. בע"מ (להלן- שיווק) מחודש יולי 83 ועד לחודש יוני 86. מחודש יולי 86, לאחר שקיבל את פיצויי הפיטורים עבור תקופת עבודתו, החל התובע ליתן שירותים לשיווק כעובד עצמאי. שיווק עסקה במכירת גז ומוצרי גז ומתן שירותים ללקוחות, הכל מתוצרת פזגז באזור חולון. בשנת 90 חדלה שיווק מלפעול ועסקיה הועברו לחברה שם גז קדרון בע"מ (להלן- גז קדרון). התובע המשיך ליתן שירותיו לגז קדרון. בחודש מרץ 96, הועברו זכויות שיווק והפצה של גז ומוצריו מתוצרת פזגז לחברת פזגז 1993 בע"מ. בחודש פברואר 96, הקימה חברת פזגז 1993 בע"מ את החברה הנתבעת אשר החלה לפעול בחודש מרץ 96 ומסרה לה את זכויות השיווק וההפצה באזור חולון. מיד לאחר שהתובע סיים ליתן שירותיו לגז קדרון, הוא המשיך לתת את שירותיו לנתבעת. הנתבעת הודיעה לתובע על הפסקת מתן השירותים בחודש דצמבר 97 לאחר שהתובע נפגע בתאונה.

3. תנאי העסקתו של התובע בנתבעת, ולפני כן בשיווק ובגז קדרון, כעובד עצמאי עולים מהמסמכים שצורפו לתיק בית הדין ומעדויותיהם של התובע, של מר עמירם רייכברג מנכ"ל הנתבעת ושל גב' רחל רייכברג שהיתה מנהלת המשרד בשיווק ובגז קדרון.

התובע היה רשום אצל רשויות המס והמוסד לביטוח לאומי כעצמאי וכעוסק מורשה.

 

עם תחילת העסקתו של התובע כעצמאי בסוף שנת 86, רכש התובע רכב מסחרי מתוצרת פיאט פיורינו. רכב זה שימש אותו למתן השירותים ולהובלת ציוד שכלל כלים, חומרים, אביזרים ובלוני גז והכל לצורך עבודתו בבתי הלקוחות. הציוד אותו הוביל התובע ברכב, הסתכם בכ-400 ק"ג ויותר. התובע היה זה שנשא בהוצאות רכישת הרכב ובכל הוצאות אחזקתו לרבות ביטוח, רישוי, דלק, טיפולים ותיקונים. בשלב מאוחר יותר, קנה התובע רכב אחר וגם בגינו נשא בכל ההוצאות.

התובע רכש כלי עבודה וכשהתבלו, רכש על חשבונו כלים חלופיים. כלים אלו היו במכוניתו באופן קבוע לצורך מתן השירותים. מדובר בכמות גדולה של מכשירים, כלים, חומרים וחלקי חילוף מסוגים שונים (נת/5). התובע רכש על חשבונו חומרים מתכלים כמו סבון נוזלי, מקדחים, פנסי תאורה וסוללות וזאת לצורך מתן השירות ללקוחות. התובע קיבל מהנתבעת חלקי חילוף רבים שהיו במכוניתו דרך קבע וחידש את המלאי מעת לעת במחסן הנתבעת (נת/6). בהתחשבנות הכספית החודשית בין התובע לנתבעת, כמפורט להלן, קוזז שווי חלקי החילוף שקיבל התובע מהנתבעת.

התובע היה מגיע מידי בוקר בין השעות 7:30 ו-08:00 למשרדי הנתבעת, היה מקבל יומני עבודה שהכילו את שמותיהם של הלקוחות, כתובותיהם ופירוט עבודות התיקון, הכל לאותו יום. התובע היה קובע לעצמו את מסלול הנסיעה המתחייב לאור דחיפות ביצוע העבודות ובהתאם לכך, תיכנן את יום עבודתו. בסוף יום העבודה, לא היה מגיע התובע חזרה למשרדי הנתבעת אלא במקרים יוצאי דופן בהם היה צורך לבצע תיקון דחוף במשרדי הנתבעת. למרות דרישות הנתבעת, סרב התובע להגיע באופן קבוע למשרדיה בסוף יום העבודה וסרב גם לתת שירותים לאחר השעה 14:00 (עמ' 3 לפר' מיום 18.1.01). התובע היה גובה את התמורה מהלקוחות במזומן או בשיקים ומוסר ללקוחות קבלה של הנתבעת. בבוקרו של יום העבודה שלמחרת, היה התובע מוסר לנתבעת את הכספים שגבה וכן את העתקי הקבלות ומקבל רשימה חדשה לאותו יום.

אחת לחודש, הגיש התובע לנתבעת עותקים של יומני העבודה לאותו חודש בצרוף חשבון. לאחר בדיקה של הנתבעת, שילמה לו הנתבעת 50% בצרוף מע"מ משווין של עבודות הצנרת. בנוסף, קיבל התובע סכום השווה ל- 5$ בשקלים חדשים עבור כל קריאת שירות אם הלקוח לא שילם עבורה. אם הלקוח כן שילם, קיבל התובע 50% בצרוף מע"מ מהתשלום. התשלום שולם לתובע כנגד חשבונית מס (נת/10).

לנתבעת היה מחירון מומלץ למחירי גביה מקסימליים בגין מתן שירותים ללקוחות (נת/2). לעיתים גבה התובע מחירים גבוהים יותר מהמחירים שצויינו באותו מחירון (סעיף 14.6 לתצהיר מר רייכברג). נוכח צורת תיגמולו של התובע, נהנו מהמחיר הגבוה גם התובע וגם הנתבעת. מהתשלומים שהתובע גבה מהלקוחות, נוכתה עלות החומרים וחלקי החילוף שמשך התובע ממחסן הנתבעת והיתרה חולקה בשווה בין הצדדים. לתובע היתה אפשרות להגדיל את רווחיו הן על ידי הגדלת כמות העבודה שביצע והן על ידי גביית מחיר גבוה יותר מהלקוחות.

התובע רשאי היה לבצע את עבודתו גם באמצעות אחרים. בפועל, העסיק התובע את בתו נטלי לצורך קריאות מונה של שעוני גז בבתי הלקוחות ושילם לה שכר (נ/15). למעט העסקתה של בתו, לא העסיק התובע עובדים נוספים.

התובע רשאי היה ליתן שירותים גם לגופים נוספים ובפועל, בהסכמת מר רייכברג, ביצע התובע עבודות עבור א. כהן סוכנות פזגז אחר הצהריים משעה 12:00, ככל הנראה באופן חד פעמי (נת/7).

 

4. המבחן הנוהג לצורך קביעת יחסי עובד ומעביד הינו, המבחן המעורב במסגרתו המרכיב הדומיננטי הוא מבחן ההשתלבות על שני פניו; הפן החיובי על פיו נבחנת השאלה האם מועסק מהווה חלק מהמערך האירגוני של המפעל ואינו גורם חיצוני, והפן השלילי, האם המועסק פועל במסגרת עסק משלו (בג"צ 5168/93 מור נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' פ"ד נ (4) 628. ע"ע 300267/98 טויטו נ' מ. ש. ב. הנדסת קירור למיזוג אוויר (1965) בע"מ, לא פורסם, פסק דין מיום 23.5.02. ע"ע 300256/98 אייזיק נ' תהל - תיכנון המים לשראל בע"מ, לא פורסם, פסק דין מיום 10.6.02).

במקרה שבפנינו הוכח, כי התובע היה חלק מהמערך האירגוני של הנתבעת ועל כן, התקיים הפן החיובי של מבחן ההשתלבות. לא כן באשר לפן השלילי, מהנתונים הרלוונטיים עולה, כי התובע נתן שירותים לנתבעת במסגרת עסק משלו.

בשורה של פסקי דין, פסק בית הדין הארצי לעבודה, כי בעל רכב מסחרי המועסק בלעדית על ידי מעסיק אחד, איננו בגדר עובד של אותו מעסיק.

בדב"ע לג/ 72-3 אגודה צרכנית נ' גרטנהויז פד"ע ה' 141 נפסק בעמ' 148:

"הנהג הוא הבעלים של המשאית, כל הוצאות התפעול וההחזקה הן על חשבונו, נזק עקב התאונה שנגרם למשאית באין ביטוח המשאית עצמה, או מצב תחזוקה גרוע שמביא לשימוש יתר בדלק ולבלאי מואץ מרבים הוצאות מכיסו של הנהג, בעוד שתפעול חסכוני מפחית הוצאותיו. מצויים איפוא בנהג סימני היכר לבעל "עסק עצמאי" של תובלה, היינו פעילות שיש בה השקעה, יש בה הוצאות ויש בה רווח תפעולי או הפסד תיפעולי. העסק הוא אומנם קטן ביותר, אך איך בכך לשנות לענייננו...".

הדברים חזרו ונשנו בפסיקה נוספת של בית הדין הארצי (דב"ע מא/ 23-2 מרשי נ' הוצאת מודיעין בע"מ פד"ע יב' 428. דב"ע תשן/ 147-3 חב' מלונות דן נ' ברנט פד"ע כג' 175. דב"ע נה/ 43-3 פרץ נ' המועצה האזורית לב השרון, לא פורסם). הדברים נקבעו גם מקום בו בנוסף להובלה ביצע המועסק עבודות נוספות עבור מעסיקו (ע"ע 300220/98 חדאד נ' עירית חיפה, לא פורסם, פסק דין מיום 12.5.99).

בנסיבות הענין, די בנתון זה, דהיינו כי התובע היה בעליו של רכב מסחרי ששימש אותו לצורכי עבודתו והוא נשא בכל עלות אחזקתו על מנת לקבוע, כי בחינת הפן השלילי של מבחן ההשתלבות, מלמד שלא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. כאן המקום לציין, כי התובע כלל לא התייחס, לא בכתב תביעתו ולא בתצהיר עדותו הראשית לעובדה, כי היה בבעלותו רכב מסחרי ששימש אותו לצורכי עבודתו. גם משנתבררה עובדה זו במהלך שלב ההוכחות, לא היתה התייחסות משפטית לנתון זה בסיכומי התובע.

כמפורט לעיל, כלי עבודה היו בבעלות התובע וכשנתבלו קנה חדשים, ומדובר בכלי עבודה בעלי ערך כספי משמעותי. גם בעלות חלקי החילוף וחומרים נוספים, נשא התובע. נתונים אלה מאפיינים "עסק עצמאי". התובע היה זה אשר נשא בהוצאות הכרוכות בתיקונים שביצע אצל הלקוחות והיה זה שנהנה מיעול העבודה ומחיסכון בהוצאות. עובדות אלה תומכות במסקנתנו, כי אין מדובר ביחסי עובד ומעביד.

נוסיף ונציין, כי התובע העסיק את בתו ושילם לה שכר וכן נתן שירותים לגוף נוסף. נתונים אלו בלבד לא היה בהם כדי לשלול קיומם של יחסי עובד ומעביד, אולם בהצטרפם לעובדות שצויינו לעיל, יש גם בהם כדי להצביע על המסקנה, כי התובע לא היה עובד הנתבעת.

 

5. הצדדים בטיעוניהם התייחסו לשאלות עובדתיות ומשפטיות נוספות. בין השאר, חלוקים היו הצדדים בשאלה יוזמתו של מי היתה למעברו של התובע ממעמד של שכיר למעמד של עצמאי, שאלות של אחריות הנתבעת לתקופת העסקתו של התובע בחברות הקודמות, אופן סיום העסקתו של התובע בחברות הקודמות, תום הלב של התובע וטענות של קיזוז והשבה. לאור מסקנתו בדבר העדר יחסי עובד ומעביד, אין אנו נזקקים להכרעה בטיעונים נוספים אלו.

6. תביעתו של התובע נדחית. אנו קובעים, כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לנתבעת ואין הוא זכאי לסכומים כלשהם מכח יחסים אלו.

התובע ישא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצרוף מע"מ אשר ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

 

 

ניתן היום ט"ז בתמוז, תשס"ב (26 ביוני 2002) בהעדר הצדדים.